פרדס יוסף, בראשית ד׳:א׳

« פרדס יוסף Genesis 3:24 פרדס יוסף Genesis 4:2 »

1 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּר חֲנִינָא: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם. שָׁעָה רִאשׁוֹנָה – הוּצְבַּר עֲפָרוֹ, שְׁנִיָּה – נַעֲשָׂה גּוֹלֶם, שְׁלִישִׁית – נִמְתְּחוּ אֵבָרָיו, רְבִיעִית – נִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה, חֲמִישִׁית – עָמַד עַל רַגְלָיו, שִׁשִּׁית – קָרָא שֵׁמוֹת, שְׁבִיעִית – נִזְדַּוְּוגָה לוֹ חַוָּה, שְׁמִינִית – עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה, תְּשִׁיעִית – נִצְטַוָּוה שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל מִן הָאִילָן, עֲשִׂירִית – סָרַח, אַחַת עֶשְׂרֵה – נִידּוֹן, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין״.

1 בבא בתרא פתח ↗

וְקָנַסְתִּי מִיתָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

2 יבמות פתח ↗

אָמַר רַב הוּנָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נָתָן אַלִּיבָּא דְּבֵית שַׁמַּאי? דִּכְתִיב: ״וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל״: הֶבֶל וַאֲחוֹתוֹ, קַיִן וַאֲחוֹתוֹ, וּכְתִיב: ״כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן״. וְרַבָּנַן? אוֹדוֹיֵי הוּא דְּקָא מוֹדְיָא.

1 והאדם ידע ערש"י ועי' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רכ"ב עוד שאלת ח"ש ר' שלמה והאדם ידע ידע כבר כיון שלא אמר וידע אדם, כי וידע אדם ג"כ הוא לשון עבר כמו והאדם ידע שהרי ו' של וידע כיון שהיא פתוחה הוא ו' ההפוך שמהפכו מעתיד לעבר, ומ"ש שהיא רפה כפה בל' ישמעאל ואמרת שא"כ הוא עבר זה טעות כי כשתסלק הוא"ו ישאר ידע שהוא עתיד כמו וישראל הוא ידע, אבל כוונת רש"י שאלו כ' וידע הי' מתפרש כחבירי' שהוא נמשך לסיפור שלפני' כמו וילך משה וישב אל יתר חותנו אבל כיון שאמר והאדם ידע הוא מתפרש כחבירי' שהוא הספור של מעלה כחו ומשה הי' רועה שהי' קודם הספור שלמעלה בזמן גדול, וזה מדרך סדור הדברים לא מצד הדקדוק, ומ"ש היאך אפשר שביום א' הי' יצירת האדם וחוה ולידת קין כבר אחז"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו ואמרו אדם וחוה כבני עשרים שנה נוצרו, וד"ז הוא הגון ליציר כפיו של הקב"ה שיהי' נוצר שלם ושיהי' ההריון והלידה ביום א' כן יהי' לעת"ל כמ"ש עתידה אשה שתלד בכל יום שנא' הרה וילדת יחדיו וראי' מתרנגולת. ומ"ש שלא הי' בו יצה"ר קודם שחטא אמת הוא, ותשמיש לקיום העולם מפועלת היצ"ט, וזה מ"ש הרמב"ם בס' המורה פ"ד ואין בהכרחי טוב ורע, וענין מה אהבת הנחש שאמרתי יש לה סיד ואין זה מקימו, ואל תכניס עצמך כי אם בפשוטי דברים ובמה שהרשות התבונן עכ"ל:

2 ותהר ותלד את קין, ערש"י ורמב"ן והנכון שאמרה הבן הזה יהי' קנין ל"ה וכו' ועי' בס' מיני תרגימא מילת ונראה את הכהן לא מצאתי וצ"ל והראה את הכהן תזריע י"ג מ"ט ויגש כו' שמואל א' ל' כ"א אולם מ"ש כאשר נמות כו' בסנהדרין ל"ח ואדר"נ פ"א י"ב שעות, ז' נזדווגה חוה, ח' ילדו, ט' נצטוו, י' סרח, י"א נידן הרי בשעה ח' שנולד קין לא חטאו ולא נגזר עדיין מיתה, אך ע' ברמב"ן ב' י"ז והשתא לדעת רבותינו שזולת החטא ל"ה מיתה כלל א"כ אי"ל כפי' כאשר נמות וכו' אכן יתכן לכוון דעת רמב"ן דאדם וחוה השיגו דע"פ הטבע מפני היותם מורכבים מעותדים למיתה ולכן קראה קין כאשר נמות כו' אבל בשעה ט' שנצטוו שלא לאכול מעץ הדעת נתבשרו שחפץ ה' ליתן חיים נצחיים, אך ביום אכילה ימות וא"ש ומבואר הא דשבת דנ"ה ב' אמרו חלה"ש מ"מ קנסת כו' וק' וכי לא ידעו מקרא ביום אכלך כו' עוד דלא שאלו מ"ט או למה רק מפני מה, רק דעיקר שאלתם הי' מפ"מ כלו' גם בל"ז הי' מעותד למיתה, וא"כ מ"מ קנסת מיתה דבלא"ה נידן במיתה מפני שהוא מורכב, והשיב ה' מצוה קלה צוויתיו והי' בו להצילו ומפני שעבר נשאר על טבעו, וארשום כנגד אנשי טבע ממחז"ל דבלא חטא ל"ה מיתה בשבת ל"א על ג' עבירות נדה מ"ט. ערש"י היא איבדה חלתו של עולם כו' משמע דאל"כ ל"ה חיתה, וכן בשבת נ"ה ע"ש, וכן מב"ב דע"ה אמר הקב"ה לחירם מלך צור בך נסתכלתי וכו' וקנסתי מיתה ופי' רשב"ם בך נסתכלתי כשבראתי עולמי שאתה עתיד למרוד בי, הרי דלולי הקנס הי' חירם חי לעולם וכן כל אדם, וכ"ה בע"ז ד"ה א' דאי לא חטאו לא מייתי עכ"ל בקיצור: ובשו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ב' ועל מה ששאלת שמבראשית עד ואלה תולדות אין ה' הנכבד, ומאלה תולדות עד והאדם ידע כ' ה' אלקים ב"פ ומשם והלאה כ' ה' לבד, רק בפ' וארא ט' ל' מפני ה' אלקים, ויעצתני שלא אשים לב למ"ש בעל העקרים מאמר ראשון פי"א, והאחת שלא הי' ראוי להשיבך, שאם דברי בעהע"ק לא ערבו לחיכך אשר כל דבריו מתוקים כדבש איך יערבו דברי שאין לי דמיון עמו ולפניו אפי' כקוף בפני אדם מ"מ אשוב לך כי כפי האמת הוא מסתרי תורה, מ"מ מה שנא' ע"ד הפשוט חבלי עומק כלל, כי פרש"י בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים שתפו למדה"ר, הד"א ביום עשות ה' אלקים, א"כ מבראשית עד אלה תולדות מדבר מענין הבריאה עד שבא אדם ונצטוו כ"ז הי' במחשבה וכיון שראה חכמתו ית' שאדם מוכן לחטוא וא"כ א"א לעולם להתקיים במדה"ד כיון שהכל נברא בשבילו, אם יחטא הדין מחייב לחזור עולם תהו שתף מדה"ר ואמר ביום עשות ה' אלקים, ויהי' פי' עשות כמו ויעש אלקים את הרקיע תקנו על עמדו וח"ש ב"פ לא אוכל לפרש, אבל מ"ש בפ' וארא טרם תראון מפני ה' אלקים הוא מרגליות טובה בעיני כי במכה ההוא אע"פ שהוא במדה"ד אליהם נהג עמהם במדה"ר גדולים והוא כי שהפשתה והשעורה שאינם כ"כ צריכים לחיי העולם נכתה, אבל חטים וכוסמין שהוא מין חיטים וחיי אדם תלוין בהם לא נכו הוי שנהג עמהם במדה"ר לכן נכתב שם ה' אלקים עכ"ל:

3 קניתי וגו' את הבל. ולא אמרה טעם לחה קראה הבל ע' במפו' וראיתי ע"פ גמ' סנהדרין ל"ח בראשונה צבר עפרו בח' עלו למטה ב' וירדו ד', וכ' תוס' קין ותיומת ע"ש, בס' נצטוה בי' סרח, נמצא דהבל נולד אחר החטא וקראה קין דקודם החטא קניתי איש את ה' שיהי' נצחי כביכול אבל אחיו נוצר אחרי החטא ובא מיתה לעולם וקראה הבל כלו' אדם להבל דמה:

1 שבת פתח ↗

מַתְנִי׳ עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן: עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה, בַּחַלָּה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר.

1 נדה פתח ↗

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן, וּלְאַחַר הַפֶּרֶק, וְלֵית לֵיהּ חֲזָקָה דְּרָבָא. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ אֶפְשָׁר כּוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי? הָא תָּנָא לֵיהּ רֵישָׁא! וְכִי תֵּימָא, מִשּׁוּם דְּקָא בָעֵי לְמִסְתְּמַהּ כְּרַבָּנַן — פְּשִׁיטָא! יָחִיד וְרַבִּים — הֲלָכָה כְּרַבִּים. מַהוּ דְּתֵימָא: מִסְתַּבְּרָא טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּקָא מְסַיַּיע לֵיהּ קְרָאֵי, קָא מַשְׁמַע לַן. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי ״כַּיּוֹצֵא בוֹ״. מַתְנִי' כַּיּוֹצֵא בוֹ, כׇּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁהוּא מַכְנִיס — מוֹצִיא, וְיֵשׁ שֶׁמּוֹצִיא וְאֵינוֹ מַכְנִיס. כׇּל אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִפּוֹרֶן — יֵשׁ בּוֹ עֶצֶם, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶצֶם וְאֵין בּוֹ צִפּוֹרֶן. כׇּל הַמִּטַּמֵּא מִדְרָס — מִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, וְיֵשׁ שֶׁמִּטַּמֵּא טְמֵא מֵת — וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִדְרָס. גְּמָ' מַכְנִיס — פָּסוּל לְמֵי חַטָּאת, וּפָסוּל מִשּׁוּם גִּסְטְרָא. מוֹצִיא — כָּשֵׁר לְמֵי חַטָּאת, וּפָסוּל מִשּׁוּם גִּסְטְרָא. אָמַר רַב אַסִּי, שׁוֹנִין: כְּלֵי חֶרֶס שִׁיעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה, וְלֹא אָמְרוּ מוֹצִיא מַשְׁקֶה אֶלָּא לְעִנְיַן גִּסְטְרָא בִּלְבַד. מַאי טַעְמָא? אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים ״הָבֵא גִּסְטְרָא לְגִסְטְרָא״. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד בּוֹדְקִין כְּלִי חֶרֶס לֵידַע אִם נִיקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אִם לָאו? יָבִיא עֲרֵיבָה מְלֵאָה מַיִם, וְנוֹתֵן קְדֵרָה לְתוֹכָהּ. אִם כְּנָסָהּ — בְּיָדוּעַ שֶׁכּוֹנֵס מַשְׁקֶה, וְאִם לָאו — בְּיָדוּעַ שֶׁמּוֹצִיא מַשְׁקֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹפֵף אׇזְנֵי קְדֵרָה לְתוֹכָהּ וּמֵצִיף עָלֶיהָ מַיִם, וְאִם כּוֹנֵס — בְּיָדוּעַ שֶׁכּוֹנֵס מַשְׁקֶה, וְאִם לָאו — בְּיָדוּעַ שֶׁמּוֹצִיא מַשְׁקֶה. אוֹ שׁוֹפְתָהּ עַל גַּבֵּי הָאוּר, אִם הָאוּר מַעֲמִידָהּ — בְּיָדוּעַ שֶׁמּוֹצִיא מַשְׁקֶה, וְאִם לָאו — בְּיָדוּעַ שֶׁמַּכְנִיס מַשְׁקֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לֹא שׁוֹפְתָהּ עַל גַּבֵּי הָאוּר, מִפְּנֵי שֶׁהָאוּר מַעֲמִידָהּ, אֶלָּא שׁוֹפְתָהּ עַל גַּבֵּי הָרֶמֶץ. אִם רֶמֶץ מַעֲמִידָהּ — בְּיָדוּעַ שֶׁמּוֹצִיא מַשְׁקֶה, וְאִם לָאו — בְּיָדוּעַ שֶׁכּוֹנֵס מַשְׁקֶה. הָיָה טוֹרֵד טִיפָּה אַחַר טִיפָּה — בְּיָדוּעַ שֶׁכּוֹנֵס מַשְׁקֶה. מַאי אִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר עוּלָּא: כִּינּוּס עַל יְדֵי הַדְּחָק אִיכָּא בֵינַיְיהוּ. כׇּל אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִפּוֹרֶן וְכוּ׳. יֵשׁ בּוֹ צִפּוֹרֶן — מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל; יֵשׁ בּוֹ עֶצֶם וְאֵין בּוֹ צִפּוֹרֶן — מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. אָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל אֲמָרוֹ, הַמָּקוֹם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ. אֶצְבַּע יְתֵרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶצֶם וְאֵין בּוֹ צִפּוֹרֶן — מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּכְשֶׁאֵינָהּ נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד. כׇּל הַמְטַמֵּא מִדְרָס וְכוּ׳. כֹּל דַּחֲזֵי לְמִדְרָס — מִטַּמֵּא טְמֵא מֵת. וְיֵשׁ שֶׁמִּטַּמֵּא טְמֵא מֵת וְאֵין מִטַּמֵּא מִדְרָס. לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סְאָה וְתַרְקַב. דְּתַנְיָא: ״וְהַיּוֹשֵׁב עַל הַכְּלִי״, יָכוֹל כָּפָה סְאָה וְיָשַׁב עָלֶיהָ, אוֹ תַּרְקַב וְיָשַׁב עָלָיו, יְהֵא טָמֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב״ — מִי שֶׁמְיוּחָד לִישִׁיבָה, יָצָא זֶה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: עֲמוֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. מַתְנִי' כׇּל הָרָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת — רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְיֵשׁ שֶׁרָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵינוֹ רָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה: לְאֵתוֹיֵי מַמְזֵר. תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְהָוֵינַן בַּהּ, לְאֵתוֹיֵי מַאי? וְאָמַר רַב יְהוּדָה: לְאֵתוֹיֵי מַמְזֵר. חֲדָא לְאֵתוֹיֵי גֵּר, וַחֲדָא לְאֵתוֹיֵי מַמְזֵר. וּצְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גֵּר — מִשּׁוּם דְּרָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל, אֲבָל מַמְזֵר דְּאֵין רָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל, אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן מַמְזֵר — מִשּׁוּם דְּקָאָתֵי מִטִּפָּה כְּשֵׁרָה, אֲבָל גֵּר דְּקָאָתֵי מִטִּפָּה פְּסוּלָה — אֵימָא לָא, צְרִיכָא. מַתְנִי' כׇּל הַכָּשֵׁר לָדוּן — כָּשֵׁר לְהָעִיד, וְיֵשׁ שֶׁכָּשֵׁר לְהָעִיד וְאֵינוֹ כָּשֵׁר לָדוּן. גְּמָ' לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו. וּמַנִּי?

« פרדס יוסף Genesis 3:24 פרדס יוסף Genesis 4:2 »